הפיכת האור וכיול הנשימה

הנשימה היא התודעה העצמית;

התודעה העצמית היא זו שנושמת.

ברגע שהתודעה זזה, יש אנרגיה.

אנרגיה נובעת באופן בסיסי מהתודעה.

.

מחשבותינו מהירות מאוד; מחשבה אקראית מתרחשבת בן רגע ונענית בנשיפה ובשאיפה.

לפיכך, נשימה פנימית ונשימה חיצונית מתלוות זו לזו כמו קול והד.

אדם נושם פעמים אין ספור בכל יום, וכך יש לו מחשבות אקראיות אין ספור.

כאשר הנוגה של הרוח דולף כל כולו החוצה, נותר האדם כמו עץ קמל או אפר מת.

.

אם כן, האם האדם צריך שיהא ללא מחשבות?

אי אפשר לו שלא יהיו לו מחשבות.

האם צריך להימנע מנשימה?

אי אפשר לא לנשום.

אין דבר שישווה להפיכת המכה עצמה לתרופה, כלומר שהתודעה והנשימה יהיו סמוכים זה על זה. יש לכלול את כיול הנשימה בהפיכת האור.

.

בשלב מסוים, לאחר זמן רב ובפתאומיות,

אפילו המעודן יופרע ותופיע נשימה אמיתית,

ואז יתגלה החומר של התודעה.

זאת משום שכאשר התודעה מעודנת, הנשימה מעודנת;

כאשר התודעה מאוחדת, היא מניעה אנרגיה.

כאשר הנשימה מעודנת, התודעה מעודנת;

לפני ייצוב התודעה צריך לבוא פיתוח של הנאגיה,

משום שלתודעה אין מקום להתחיל לעבוד עליו;

לכן ההתמקדות באנרגיה משמשת כנקודת מוצא.

לזאת קוראים שימור האנרגיה הטהורה.