יש משהו מאוד מעניין בלבונה, כי במקרה שלה הרוחניות והביוכימיה באמת נפגשות. השרף של לבונה מכיל מולקולה ארומטית וחוקרים מצאו שהיא פועלת על קולטנים במוח שנקראים TRPV3 receptor. מה זה עושה בפועל? כאשר שואפים עשן של לבונה, הקולטן הזה מופעל במוח, נוצרת תחושת רוגע והפחתת חרדה ומתעורר מצב תודעתי יותר מדיטטיבי ושקט. במילים אחרות – החוויה שאנשים תיארו במשך אלפי שנים בטקסים רוחניים באמת מקבלת בסיס נוירולוגי. זו אחת הסיבות שלבונה שימשה כמעט בכל מסורת רוחנית גדולה.
הקשר בין לבונה לבין הריאות מופיע בכמה רבדים - פיזי, אנרגטי ורוחני.
השרף של עצי Boswellia sacra ו-Boswellia carterii מכיל חומרים פעילים (בעיקר חומצות בוסווליות) בעלי השפעה:
אנטי-דלקתית
מרחיבת סימפונות קלה
מפחיתה גודש וליחה
לכן במסורות רבות שרפו לבונה כאשר היו שיעול, מחלות חורף, עומס נשימתי. העשן הארומטי פותח מעט את הנשימה ומעמיק אותה.
ברפואה הסינית הריאות הן האיבר שמנהל נשימה, גבולות אנרגטיים (Wei Qi), עצב ויגון
לכן צמחים שמרחיבים נשימה ומרגיעים את החזה נתפסים ככאלה שעובדים על מרידיאן הריאות.
העשן של הלבונה מעמיק את הנשימה, מרגיע את החזה ומפחית מתח ולכן באופן אנרגטי הוא מפזר תקיעות בצ’י של הריאות.
הריאות הן האיבר שמפריד בין טהור לעכור ומפזר צ’י בגוף שרף הלבונה עוזר לריאות בביצוע פעילותם ועוזר לנו לקבלת בהירות והפרדה לשמור את הדברים החשובים ולשחרר את העכורים.
ברפואה הסינית הרגש של הריאות הוא יגון ועצב. הרבה מסורות רוחניות שמו לב שעשן לבונה: מרכך עצב, מאפשר נשימה עמוקה, עוזר בשחרור רגשי
ולכן השתמשו בו בטקסי אבל, תפילה או מעבר.
כאילו העשן עוזר ללב ולריאות לנשום את הכאב החוצה.
בקטורת בית המקדש המתוארת בספר שמות, הלבונה הייתה חלק מהרכיבים שהופכים לעשן עדין שעולה כלפי מעלה.
הדימוי הזה מאוד דומה לנשימה: שאיפה – קבלת החיים. נשיפה – שחרור.
הלבונה מסמלת את הנשיפה שמעלה תפילה.
כאשר שורפים מעט לבונה במרחב, אנשים מתחילים לנשום עמוק יותר בלי לשים לב - וזה בפני עצמו משנה את מצב התודעה והמערכת העצבית.