מור MO YAO

טמפרטורה: נייטרלי

טעם: מר

נכנס לאיברים: כבד, לב וטחול

שם סיני: MO YAO

שם עברי: מור

שם בוטני: Commiphora molmol resine

פעילות:

• ממריץ דם ומפזר סטגנציה בדם, מוריד נפיחות ומשככת כאב- לבעיות שנובעות מסטגנצייה בדם כולל: כאב עקב טראומה, פצעים, קרבונקלים, נפיחויות, גושי בטן קבועים, תסמונת BI, כאבים בחזה, כאבי בטן והעדר ווסת.
• מסייע להחלמה- לשימוש חיצוני להאצת החלמה של פצעים כרוניים שאינם נרפאים.

התוויות נגד: אסור בהריון ובמקרים של דימום רחמי מופרז.

הערה- הצמח מופיע ב"שיר השירים" שמיוחס לשלמה המלך: "קמתי אני לפתוח לדודי וידי נטפו מור ואצבעותיי מור עובר על כפות המנעול"... ..."נרד וכרכום, קנה וקינמון, עם כל עצי לבונה, מור, ואהלות, עם כל ראשי בשמים".

מינון: 3-12 גרם ביון, במינון גבוה: עד 15 גרם ביום, בטינקטורה: 1-3 מיל ביום, שמן אתרי: 2 טיפות מעורבבות עם שמן זית בקפסולת ג'ל.

כמו שאפשר לראות למחלות שונות סיבות שונות ולכן מידע זה מספק מידע רפואי סיני אמין אך אינו מהווה תחליף להתייעצות עימי בקשר להחלטה על לקיחת צמח כזה או אחר. כל החלטה על לקיחת צמח בהתבסס על המידע באתר ללא התייעצות עימי באחריותכם בלבד ♥.

לדעתי צמח המור מוזכר כמעט בכל מיתולוגיה קיימת- מיצרית, יוונית, סינית, יהודית, נצרות ועוד רבות .

אגדה עתיקה ויפה במיוחד על שרף המור (Myrrh) מגיעה מן המיתולוגיה היוונית, והיא מספרת את סיפור אהבתם הטרגית של מירְה (Myrrha) ואביה קינירס (Cinyras), מלך קפריסין. מירה הייתה כה יפה עד כי אפרודיטה כישפה אותה לאהוב אהבה אסורה את אביה ולאחר כי מירה חטאה ביקשה רחמים במקום מוות והפעה לעץ. המור מסמל עבורם כאב והטהרות דרך סבל. 

בסין שימש כקטורת קדושה במקדשי האלים וכחומר חניטה — סמל של מעבר בין חיים ומוות.

בעת העתיקה במצרים, האמינו שהעולם נולד מתוך בכיו של האל רע, אל השמש.
כשבכה מרוב אהבה לאנושות – דמעותיו נפלו אל האדמה, וכל מקום שאליו נגעו – צמחו עצים ריחניים שהפרישו שרף זהוב וחם.
המצרים קראו לשרף הזה מור – "הנוזל הקדוש של החיים והמוות".

המור נחשב לדם האלים

• כשהשתמשו בו בטקסי קבורה – הוא סייע לנשמה לעבור בשלום לעולם הבא.

• כשהדליקו אותו כקטורת – הוא קרא לאלים לרדת אל בני האדם.

• וכששימנו בו את גופם של הכוהנים והכוהנות – הוא שימש חיץ אנרגטי שמגן על הנשמה בזמן עבודת הקודש.

הכהנות במקדשי איזיס היו אומרות שהמור הוא שער הריפוי:

“כאשר הלב בוכה, השרף נוזל; כאשר השרף נוזל, הריפוי נפתח.”

לפי מסורת שמאנית מצרית קדומה, העץ ממנו מפיקים את המור נולד ממפגש בין אש השמש לדמעות האדמה — וכך הפך לסמל של איחוד הניגודים: אש ומים, חיים ומוות.

בתרבויות מאוחרות – גם בנצרות, גם במסורת העברית הקדומה – המשיך המור לשאת את אותו תדר:

• הוא הובא כתשורה לישו בינקותו (על ידי האחד מהמאגים), כסמל לריפוי ולמוות קדוש.

• בתנ״ך, הוא נזכר כחלק משמן המשחה בבית המקדש.

המור, הוא סמל נצחי למעבר, לטוהר, וליכולת לרפא כאב.

ניתן להזמין בחנות - בטקגוריה קטורות